על החשיבות וההשפעה של ציור מהתבוננות על ציור ״מהראש״
בשישי שעבר העברתי שיעור עם עם תלמיד חדש שמצייר בעיקר מהראש ומעוניין להמשיך בכך. אותו התלמיד הגיע אלי במטרה לשפר את יכולותיו בציור דיוקן וגוף, לאחר שכבר למד במספר מסגרות. הסברתי לו שהמטרה לשמה הוא הגיע, מחייבת, בעיניי, להתחיל לצייר ממודל או תמונה כרפרנס. זו לא הייתה הפעם הראשונה שמצאתי את עצמי אומרת את הדברים האלה ולא הפעם הראשונה שאני פוגשת אנשים שרוצים/ות ללמוד לצייר, או לשפר יכולות, אבל כמעט אף פעם לא השקיעו בהתבוננות. אפתח בלומר שלצייר מהראש זה מעולה! אני ביליתי הרבה מזמני בלצייר מהראש וגם היום, בעיקר כשאני מכינה סקיצות, אני מציירת מהראש. יש משהו מאוד מרגש בתהליך הזה, אבל כשהמטרה היא להביע את עצמנו ויזואלית בצורה מיטבית או לצייר בצורה ריאליסטית יותר, אנחנו נזדקק לחיזוקים שמגיעים מהתבוננות. וזו הסיבה שהחלטתי לכתוב את הפוסט הזה. אני מרגישה שיש צורך בכמה הבהרות לגבי ציור מראש, ציור מהתבוננות, הקשר ביניהם ואיך הם מפרים זה את זה.
אז ראשית, למה אני מתכוונת כשאני אומרת ״לצייר מהראש/מהדמיון״?
ציור מהדמיון הוא מצב בו דימוי מסוים עולה בעיניי רוחנו; זה יכול להיות טבע דומם, דמות או דמויות, נוף או שילוב של כמה דברים יחד. למשל, פתאום עולה לי בראש תמונה של דמויות נשית, הראש שלה נשען על היד והיא חולמת בהקיץ . אני מדמיינת את הקומפוזיציה, התחושה ומתמלאת בחשק להעביר את הרעיון לדימוי ממשי על הנייר. זה גם יכול להיות שמשהו שקראתי או אמרתי, פתאום עורר בי דימוי ויזואלי. כמו הדוגמה למטה, בה השתעשעתי עם המחשבה על כמה מצחיק יהיה לאייר את הביטוי ״אוכל סרט״ וזה מה מה שיצא (יש לי ספרון מלא בכאלה, דרך אגב :)). הדמיון הוא החלק בו נרקם לו רעיון חדש.
אז מה הקשר בין דמיון וציור? הייתי אומרת שיש קשר ואין קשר. ציור הוא פעולה, והוא יכול גם להיות הוצאה לפועל של רעיון שעלה בדמיון. ומשום שמדובר בפעולה, יש כאן גם אלמנט של טכניקה. וכדי ללמוד ליישם את הטכניקה של ציור דמויות/טבע/נוף, עלינו, בין היתר, להתבונן. למי שהתנסו בציור מהתבוננות, בוודאי מוכר האתגר שבהעברת הרשמים מהראייה אל הנייר. האתגר הוא גם פיזי, כי היד לא תמיד מיישמת את מה שהעין רואה, והוא גם נקשר למקומות עמוקים יותר הנוגעים למערכת היחסים שלנו עם כל הסובב אותנו.
בעצם, אחד הדברים שעומדים ביננו לבין היכולת לצייר ציורים ריאליסטיים הוא דווקא הזיכרון שלנו; משום שהסתכלנו על הסביבה כל כך הרבה פעמים, יש בנו את המחשבה שאנחנו יודעות/ים איך הדברים נראים. זוהי מחשבה ששוכנת בלא-מודע שלנו. במקרים כאלה, אנחנו נבלה מעט זמן בהתבוננות ויותר זמן בהתרכזות בנייר. אבל להתסכל במשהו לא אומר שבהכרח ראינו, הכרנו ולמדנו את כל מה שיש לדעת עליו. כל עוד הסביבה היא תפאורה חולפת עבורנו, אנחנו לא באמת מכירות ומכירים אותה. הדרך הטובה ביותר להכיר את הסביבה וכל מה שיש בה, היא להתבונן בה. רק כך הזיכרון שלנו יהיה נטוע עמוק יותר ברשמים אובייקטיביים מאשר שקוע במניפולציות של המרדף אחר ה׳עוד׳.
כאשר נפתח את שריר ההתבוננות ובאמת נראה את הסביבה כפי שהיא (וזה תהליך שלוקח זמן והוא עשיר במידע ברמות שאין לתאר), נוכל לדמיין בצורה עשירה יותר וגם להוציא את אשר בדמיון אל הפועל בצורה קלילה יותר. למשל, אם אני רוצה לתאר אדם מזווית ראייה עילית, יעזור לי מאוד להבין איך המציאות פועלת, ואיך, ברמת הפרספקטיבה, נראה אדם כשאני מסתכלת עליו למעלה. אם אכיר את כל אלה זה לא אומר שהציור שלי יהיה סופר מדויק כמו להתבונן על אדם מלמעלה באמת, אבל זה יהיה קרוב מספיק.
והנו דוגמה נוספת מהציורים שלי. האחד הוא ציור שחשבתי עליו והתחלתי לצייר אותו מהדמיון (הדמויות עם הקוקיות). אני מכירה את הפנים האנושיות היטב וגם את בובת הציור. את הסוכריות אני פחות או יותר ׳זוכרת,׳ כך שהרישום הראשוני של הציור לא היה קשה כלל. עם זאת, כשרציתי לדייק יותר במנח של היד האוחזת בסוכריות, עמדתי מול מראה עם צ׳ופסטיקס כדי לראות איך זה ייראה. בנוסף, הרצתי חיפוש בגוגל כדי למצוא סוכריות דומות לאלה שרציתי וכך עבדתי על הדפוס של הצבעים והסיבוביות.
הציור השני, שבה עין אחת של הדמות אינה מוסתרת על ידי הסוכריה, צויר כארבע שנים אחרי הראשון ( הוא עדיין לא גמור). הפעם, השתמשתי בחברה טובה כמודל והסוכריות שבידייה הוזמנו מחנות ממתקים במיוחד. במילים אחרות, הציור צויר מהתבוננות ב-100%.
זה לא שיש ציור אחד שהוא טוב יותר מהשני, הם פשוט שונים, בין היתר בגלל צורת העבודה. בנוסף, גם שנות התרגול הנוספות השפיעו על הטכניקה. אבל גם בלי השנים שחלפו, אפשר לראות את ההבדל בידיים, ברכות של תווי הפנים, בהצללות המעודנות יותר. הדמיון הוא זה שיצר את הדימוי בראש שלי, והיכולת הטכנית היא זו שהוציאה אותו לפועל. ההתבוננות, הלמידה והתרגול הם אלו שאיפשרו לי להוציא את הרעיון לפועל, כאשר בחלקים מסוימים כן נשענתי על זיכרון ממה שלמדתי בעבר (גם קשור להתבוננות) וחלק נשען לגמרי על התבוננות.
דרך אגב, גם הבחור שאוכל סרט למעלה צויר עם קצת עזרה מהאינטרנט; חיפשתי תמונות של סרט צילום לרפרנס וגם יד אוחזת בצ׳ופסטיקס. את השאר חיברתי לבד.
לצייר מהתבוננות לא מכבה את היצירתיות של הדמיון, להיפך. אני יכולה להעיד על עצמי שהראש והדמיון שלי עובדים שעות נוספות. אני יכולה להתעורר באמצע הלילה עם רעיונות לציורים,לשמוע משפט משיר ולחשוב על ציור או סתם לבהות וזה בא. אני מתבוננת כבר שנים על הסביבה ולכן קל לי יותר לגשת לסקיצות של ציורים, אבל אם אני ממש רוצה להוציא את הציור אל הפועל, אני כמעט תמיד אדאג שיהיה לי מקור כלשהו להתבונן בו. המקור יכול להיות צילום, מודלים, או אני עצמי. אם לא לכל הדימוי שאצייר, אז לפחות לחלק ממנו (כמו בדוגמת הסוכריות או סרט הצילום).
יש לי את היכולת להמציא את הציור בראש שלי בצורה יותר חיה כי למדתי המון והתבוננתי בהמון דוגמאות, מנחים, הבעות ועוד. אבל אם אבחר לצייר רק מהראש התוצאה תמיד תהיה יותר ״ציורית״ ופחות ריאליסטית. ואני חייבת להדגיש, במידה וזה לא ברור, שציור שאינו ריאליסטי, או ציור שהוא יותר קווי וכו׳, הוא ציור מעולה בפני עצמו! ציור יותר ריאלסטי הוא לא ציור טוב יותר. השאלה היא תמיד מה השאיפה האישית שלך ואיך את/ה רוצה לצייר ורוצה שהציור שלך ייראה.
אך בין אם הדמויות שלנו יותר ריאליסטיות או פחות, להתבוננות תמיד תהיה תרומה חשובה ביכולת שלנו לחוות את העולם שסביב, לעשות חיבורים מעניינים בראש שלנו ולצייר.
ולסיום, ארחיב רגע על רעיון החיבורים:
אני לא זוכרת מי המקור של האמירה הזו, אבל לפני כמה שנים שמעתי הסבר ׳יוגי׳ למשמעות של חלומות. ההסבר לתופעה היה שחלומות מורכבים ממה שאנחנו כבר מכירות ומכירים, רק שבחלום הם מחוברים יחד באופן שונה. לכן נוכל לחלום על ארנב עם זנב של שועל, או על חברות אם מישהו שראינו רק בטלוויזיה. הכל מוכר לנו, אבל החיבורים אחרים.
הדבר יכול לעבוד גם בציור; ככל שתראו יותר ותבינו יותר מה יוצר את המציאות שסביב ואיך רגשות באים לידי ביטוי בבשר החי, הרעיונות הויזואליים שיהיו לכםן יוכלו להתעשר בחיבורים נוספים (בתוספת בונוס של הבעה קלילה יותר על הנייר). תוכלו לחבר בראשכם/ן דימויים שיביעו את הרגשות, מחשבות ותחושות שלכם/ן. המאגרים שלנו מתעשרים ככל שנתבונן יותר והטכניקה משתפרת אף היא ככל שנתבונן יותר.
לראות דברים כמו שהם זהו חופש מסוג אחר שהרבה מאיתנו לא זוכות וזוכים להכיר.
התחילו להתבונן, עמדו מול האמת וצאו לחופשי.
וזה הכל לפוסט על דמיון וציור.
אפשר לדמיין, אפשר לצייר ואפשר לשלב בין שניהם :)
צאו לחופשי!
עד הפעם הבאה,
שירן
----
תרצו להתחיל להתבונן? לצייר? תרצו להעמיק את היכולת להתבונן?
אתם/ן מוזמנות ומוזמנים ליצור איתי קשר ולהתחיל במסלול למידה אישי או להצטרף לאחד מהקורסים הדיגיטליים שבאתר שלי. לחצו כאן להתכתבות בווטסאפ
header.all-comments