2022 הסתיימה רק לפני שלושה ימים, ורגע לפני שהספרה שתיים התחלפה בשלוש, הייתי בטוחה שהיא תסתיים בויתור גדול. החודשיים האחרונים היו מלאים בהמון המון לחץ ולפני שבועות בודדים הלחץ הזה הגיע לנקודת רתיחה שטילטלה אותי ממש. ציור, הפעולה הכל כך מהותית וחשובה הזו, שעבורי היא כמעט כמו אוויר לנשימה, תמיד היה קשור גם להמון חוסר ביטחון. לאו דווקא ביכולות הטכניות שלי, אלא במקום שאני נותנת לו בחיי ובעיקר בהקשר המקצועי והכלכלי. אני זוכרת את עצמי כנערה צעירה מפנטזת על חיים בהם אוכל רק לצייר ומודה שלא חשבתי שזה אי פעם יהיה אפשרי. אני אפילו זוכרת את עצמי ממלמלת: ״אולי אמצא לי בעל עשיר ואז אוכל לצייר כל היום״ (הנזקים שסרטי דיסני ואישה יפה עשו לאנושות באים לידי ביטויי במשפט הזה). מיותר לציין שזה לא קרה ולאורך חיי אפילו הייתה לי רתיעה גדולה מלקיים איזשהו קשר רומנטי עם אנשים אמידים, אבל אני מציינת את המחשבה הזו כדי לחדד את האמונה שהתגבשה בי שציור הוא לא משהו שאוכל להתקיים ממנו ושלצייר הוא משהו בגדר פנטזיה.
אני לא חושבת שהיום המסר שונה ממה שהיה פעם; ציור הוא תחביב אבל לא יכול להיות העיקר. ואולי עבור חלק הוא נועד להיות רק תחביב, אבל בשבילי הוא חלק בלתי נפרד מאיך שאני חווה ומעבדת את החיים עצמם ולשמור אותו בגדר תחביב תמיד היה מלווה בכאב גדול ובאופן עקיף גם תרם ליצירת הפרעות אכילה ומיני התמכרויות. כשהתחלתי ללמד לצייר, איפשהו לקראת סוף שנות העשרים שלי, הרגשתי שמצאתי דרך ״פרקטית״ לצייר ולקיים את עצמי כלכלית. זה לא היה הדבר היחידי שעשיתי, אבל הייתה תחושה שזה כן יכול להיות אפיק תעסוקתי אופציונלי. בשנים שלפני המעבר לברלין ההכנסות משיעורי ציור תפחו ותפחו וכשעברתי לברלין והתחלתי ללמד אונליין העסק היה בצמיחה מתמדת. נכון, עדיין לא העזתי לנסות להתפרנס ממכירת הציורים שלי, אבל זה נושא לשיחה אחרת.
קשה לי לתאר את תחושת הסיפוק האדירה שקיבלתי כשהקורסים הדיגיטליים ללימוד ציור והשיעורים הפרטיים היו כל שהייתי צריכה כדי לכלכל את עצמי! התחושה הזו שההתמדה והאהבה ניצחו הכל הייתה כזו שלא חוויתי קודם לכן מעולם. אבל אז קרה מה שקרה; הפסיכולוגית שלי ניסתה לנחם אותי כשאמרה לי שלפעמים זה חלק ממחיר ההגירה, שזה מה שקורה כשלא מבינות את השפה ואת החוקים המקומיים. אז מה בדיוק קרה? לא מזמן גיליתי, שעל אף ששילמתי על שירותם של יועצות ויועצי מס והגשתי את כל הדוחות דרך אנשי ונשות מקצוע כאן בברלין, לא קיבלתי את כל המידע הנכון ובהחלט לא בזמן הנכון. המידע השגוי שקיבלתי ההתברר אט אט כמכה כואבת במיוחד. בין היתר הסתבר שכבר בתחילת 2021 הייתי אמורה להתחיל לגבות מע״מ על כל מכירה וכמובן להעביר את המע״מ לרשויות המס פה בגרמניה. אבל מה שלא יודעות . אי אפשר לעשות. והנה, ביום בהיר אחד, גיליתי שאני חייבת לרשות המיסים המקומית בערך שליש מההכנסות של 2021 (אני מקווה שהסכומים על 2022 יהיו נמוכים יותר, כי אני עובדת על תיקון חלק מהנזקים כבר עכשיו). מיותר לציין שאלה לא סכומים שחשבתי לרגע שאצטרך לשלם וגם לא ממש ישבו לי בעובר ושב. למזלי, ואני באמת ברת מזל, יש לי משפחה תומכת וחברים מפרגנים והסאגה הכלכלית נפתרה ממש מהר, אבל המכה לביטחון העצמי והאמונה בדרך הייתה כואבת וקשה. קשה מאוד.
לאורך כל תקופת ההתעסקות במיסים ורגולציות התחלתי לפקפק בעשייה שלי, בקריירה שלי, בעסק שבניתי בעשר אצבעות, בתשוקה שלי. נכנסתי לבור בו זלזלתי בכל מה שבניתי והתחלתי לחפש אפיקים אחרים, כאלה שיהיו ״בטוחים יותר.״ היה לי ברור שאני לא מוותרת על ציור, אבל ללמד ציור - את זה כבר לא ידעתי אם אעשה. הייתי מלאה בכעס על עצמי שלא הכרתי את החוקים פה, שלא שמתי לב בזמן. האשמתי את עצמי שלא הייתי אחראית, שאני לא יודעת לנהל עסק, אפילו שהחלק הגדול באשמה לא היה שלי. לא באמת קלטתי עד כמה כואבת הייתה המכה הזו. וזה לא היה באמת עניין של כסף, אפילו שעל פניו היה מדובר בסכום גדול מאוד עבורי.
אבל אז הגיע הרגע שבו הבנתי כמה התערערתי, כמה פקפקתי, כמה כעס הפנתי כלפיי. ואז פניתי אליי בשאלה: ״מה אני צריכה עכשיו?״ הבנתי שאני ממש צריכה שיחת עידוד והאינטואיציה הובילה אותי לשיחת טלפון, עם מישהו שלא דיברתי איתו שנה בערך - וזה היה בול! הוא הרים לי כמו שלא יכולתי לדמיין שאפשר. זה מדהים איך לפעמים רגע אחד עם מישהו שרואה אותך ואת החלומות שלך ולא מוותר לך הוא כל מה שאת צריכה כדי לא לוותר לעצמך.
יום אחרי אותה שיחה התחלתי לכתוב את הבלוג פוסט הזה. ועכשיו אני שמחה לכתוה שלא רק שאני ממשיכה לצייר, אלא שאני מתכוונת להמשיך לחלוק את כלי ההתבוננות האדיר הזה. אני כן מתכוונת לשנות קצת כיוון בתוך המקום של הלימוד, אבל זה שינוי שמתבקש שמגיע מתוכי. שמבקש לשים יותר דגש על תהליכים אישיים, על ליווי בציור, על הצוהר שההתבוננות פותחת אם נרשה לה.
עוד לפני הטלטלה האחרונה עברתי שנה וחצי עם המון תהפוכות ושינויים שאני יותר מאשמח לדבר עליהם וגם אשמח לדבר על המקום של הציור בתוכם.
ועד אז, עד שזה יקרה, אני רוצה להודות לכל מי שקרא וקראה את המילים שכתבתי, לכל מי שבחר/ה בי בדרך הציור מהתבוננות, לכל מי שאי פעם האמין/ה בי, גם כשלא האמנתי בעצמי.
אוהבת אתכם.ן מכל הלב!
שתהיה שנה אזרחית חדשה של קסם וניסים :)
שירן
דרך הקורסים האינטרנטיים שלך מרגישה שאני מכירה אותך ואת בחורה מדהימה. אל תהיי קשה עם עצמך . את צעירה והעתיד עוד לפנייך. מאחלת לך חיים שקטים ומלאי משמעות.
שירן את מורה בחסד!!
בזכותך אני מצליחה לצייר ציורים שלא האמנתי בחיים שאצליח. ההסברים שלך הם כל כך ברורים ומקצועיים שפתאום הציור נהיה אפשרי! ללמוד איתך זו חוויה מעצימה! חיפשתי הרבה זמן מורה לציור, ניסיתי מספר קבוצות ולא התחברתי, אך ברגע שמצאתי את השעורים המקוונים שלך הרגשתי שסוף סוף מצאתי.
בלי שאת יודעת בכלל הפכת לדמות כל משמעותית בשבילי, ואני בטוחה שזה נכון לעוד הרבה תלמדים.
את חשובה לנו! בבקשה תמשיכי בעשייה הנהדרת שלך 🌺
הגזמת בביקורת העצמית שלך, את מורה נפלאה, את כל הבסיס של מה שאני יודעת עכשיו את בנית בי, שמחה לשמוע שאת מפתחת דברים חדשים וברור לי שביום מן הימים אחדור ללמוד אתך וליהנות. בהצלחה רוני
רק שתדעי שבכל מקום אני משוויץ שאני לומד אצלך את יסודות הרישום , כל הרבה ידע מקצועיות סבלנות יש בשיעורים שלך , אני משתמש בחומר הקורס במשורה שלא יגמר , אסור לך להפסיק עוד יגיעו ימים טובים ( רק מי שהיה בחושך יעריך את האור ) מתלבט איזה קורס לרכוש אחר כך
מדהימה שאת! תודה שבחרת לשתף את החוויה שלך והתחושות שלך בנוגע לקשיים וגם בהקשר של הציור.את ציירת מעולה ומורה מדהימה