היום התשיעי לאתגר מתחיל מחר, וביום הזה צפוי לנו אחד התרגילים הכי חשובים שתכירו בתהליך הלמידה.
מדובר בטכניקה המכונה ״נגטיב ספייס״ או ״נגטיב ופוזיטיב ספייס״. הטכניקה הזו יכולה לשמש למיני מטרות, כמו בניית קומפוזיציה, ההתכווננות על העיקר בציור ועוד.. אבל אנחנו נעזר בה בהתחלה למשהו אחר: פיתוח צורת התבוננות חדשה.
מה הכוונה?
לשם ההסבר והתרגול בחרתי באותם התפוחים שפגשנו בשיעור הקודם. רוב האנשים שאשאל יאמרו שהנושא של הציור הוא תפוחים, ואכן כך זה נראה. אבל מה קורה לנו בראש כשאנחנו מחליטות/ים שנושא הציור הוא תפוחים?ֿ
ובכן, מרבית הסיכויים שנתמקד בתפוחים כל הזמן. מה לא בסדר בזה?
הכל בסדר, אבל יש תופעת לוואי אחת שיכולה קצת להפריע לתהליך הציור: ההתנגשות בין הזכרון לבין ההתבוננות האובייקטיבית.
אם אבקש מכל אחד ואחת לצייר תפוח, כך סתם מהראש, לא תהיה כל בעיה. ואם אראה ציור של תפוח כולם/ן יידעו שמדובר בתפוח. כוונתי היא שלכולנו יש בראש דימוי של תפוח והוא לרוב בכלל לא קשור לתפוח שנראה לצייר. כי התפוח שאנחנו מציירות ומציירים כאן ועכשיו הוא יחיד ומיוחד, הוא ניצב בזווית אחרת ובמיקום אחר ביחס אלינו ממה שאנחנו זוכרות וזוכרים.
אז איך נצליח להתגבר על המכשול הזה?
נתחיל בלשכוח שמדובר בתפוח. זהו חפץ שאין לו שם.. ויותר מזה - הוא בכלל לא הנושא של הציור.
אפשר להחליט שהנושא הוא הקיר הלבן שמאחורי החפץ. להתמקד בו ולראות בכל היתר גורם מפריע.
כך נוכל להבין את המסגרת של הציור, נוכל להבין את יחסי הגודל בפריים, המרחקים בין עצמים וכל מה שחשוב לנו לפני שנכנס לפרטים קטנים. התוצאה של התרגול היא בעצם ציור של קווי המתאר של העצמים כקבוצה, מבלי להכנס לפרטים, כפי שאפשר לראות כאן:
תרגלו את הטכניקה ככל שתוכלו ובימים הקרובים נוסיף עליה עוד קצת אתגרים.
שימו לב מתי העבודה הופכת אוטומטית, כלומר מהזכרון ולא מהתבוננות.
וכדי שיהיה אפילו יותר ברור, הכנתי סרטון בנושא:
תרגול מהנה! מחכה לראות את העבודות של כולם וכולן בקבוצה :)